*לכבוד החג - ליקוט מרור לצלחת הסדר*"ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח"

כל שנה אני מחכה לסוף החורף כדי להתחיל לאכול את הפרחים הורודים הטעימים האלה. היא כל כך נפוצה, כל כך טעימה, משדרגת כל מאכל...

אני מנחה אותה לקחת את העלים, למולל עד שיצא מהם הנוזל הירוק ולמרוח אותו על העור. כעבור 10 דקות היא מתקשרת להגיד לי "אמא זה ממש עוזר לי,

מצא את ההבדלים... לופית לעומת חרחבינה מכחילה. חשוב להבדיל ביניהן כי שתיהן גדלות באזורים דומים - בחורש באדמות כבדות.

אני הולכת להפתיע אתכן ממש - עם כל זה שאני מלקטת כל הזמן, מעולם לא הכנתי קציצות חוביזה. חמור מכך, כשיש לי עלי חוביזה ביד, בכלל לא בא לי לחמם

מגיל צעיר ידעתי שפעם אמצא אוצר! תיבה כזאת עם מלא מטבעות זהב, קבורה עמוק באדמה (כל ילד יודע שככה נראה אוצר) שתסדר אותי ואת המשפחה שלי להרבה ז

מתוך ההקדמה לחוברת הצמחים והמתכונים שאני כותבת: איך בכלל הגעתי לתחום הליקוט?

למרות שהוא האב הקדום של הסלרי שאנחנו פוגשים בחנות, היא כתבה לי שהוא כרפס אלים , לא כרפס עלים. במילים אחרות - הוא חירב כל מה שהיא ניסתה להכין

שיר מקסים שכתב יהונתן גפן והוא מדבר על כל הדרקונים הלא נכונים שאנו הורגות כשאנחנו לא מכירות מי הדרקון הזה באמת.